על הספר

​

הספר שלפנינו תורגם בשנת 2015 בהוצאת מודן בסדרה "הרפתקה – סופרים מתרגמים קלסיקה". (תרגם: הסופר אסף שור). הספר התפרסם באנגלית בשנת 1975 בשם "Tuck Everlasting", ותורגם לראשונה לעברית בהוצאת מודן בשנת 2003 בשם "טאק לנצח". 

​

הסיפור מגולל הרפתקה מופלאה ובה במידה נוגעת ללב ומעוררת מחשבה. ויני הקטנה מגלה בחורש את המעיין שכל השותה ממנו יחיה חיי נצח, אבל נחטפת לפני שהיא מספיקה לטעום מן המים. חוטפיה הם בני משפחת טאק, אנשים נדיבים ומלאי חמלה המנסים להציל אותה מהמים שהרסו את חייהם; מאז טעמו ממי המעיין לפני עשרות שנים לא התבגרו ביום אחד, והתברר שגם לא ימותו לעולם. מאז הם נאלצים לעבור ממקום למקום, כדי שאנשים לא ישימו לב לכך שאינם משתנים, שאינם מזדקנים. פה ושם מאשימים אותם בכישוף ולועגים להם, והם נעים ונדים ברחבי הארץ ומקפידים לא להיקשר לדבר - לבני אדם או לבתים.

בספר 25 פרקים קצרים המלווים במספר מועט של איורים מאת עינת צרפתי. השפה עשירה בתיאורי טבע פיוטיים וציוריים, עד כי לעיתים נדמה כאילו החורש הוא דמות בסיפור. הפתיחה מתארת לפרטי פרטים את הסביבה ואת הדמויות הראשיות, ורק בהדרגה מתפתחת לכדי הרפתקה מותחת ומפתיעה.

הספר משתייך לסוגה ספרותית בשם "פנטסיה" (מאנגלית :Fantasy דמיון, דמיוני) זו סוגה שבה העלילה תלויה בקיומן של דמויות שאינן קיימות על פי המדע המקובל, כגון שדים, קוסמים, דרקונים, חדי קרן וכיוצא בזה או באירועים שאינם אפשריים. מקורותיה של הפנטזיה באגדות, בפולקלור ובמיתולוגיה. ב"מעיין הנצח" ישנו יסוד על (אל) טבעי שהוא המעיין הקסום ששתייה ממנו הופכת את השותים לבני אלמוות, אולם מסגרת הסיפור, כגון הכפר, הדמויות והסביבה, היא ריאליסטית. השילוב שבין הריאליסטי והפנטסטי עלול ליצור בלבול ומבוכה אצל הקורא שלא יהיה בטוח מה "אמיתי"... זוהי הזדמנות נהדרת להציג את כוחו של הספר: היכולת לא להישאר ב"כאן ועכשיו" המוכר לנו, אלא "לנדוד" לעולמות אחרים ושונים ולפתח את הדמיון. 

אנו ממליצים למורה לפתח שיח עם התלמידים לגבי השילוב שבין הריאליסטי והפנטסטי, לבקש מהם לזהות את האלמנטים השייכים לפנטזיה ולהפנות את תשומת הלב לתחושות ולתהיות העולות בהם מהשילוב. 

השילוב בין העולמות בא לידי ביטוי גם במערכות היחסים בין הדמויות: ויני היא ילדה חברותית שגרה במקום מבודד. עד להיכרותה עם משפחת טאק, אפשר לראות כיצד הקרפד הוא חברה היחיד – עימו היא מתייעצת ובפניו היא שופכת את ליבה. אפשר לומר שהקרפד הוא "דמות בבואה" של ויני. כלומר, מעין השתקפות הפוכה של דמותה, כפי שקורה כשמסתכלים במראה: ויני מפחדת להפר את צו משפחתה ולצאת אל החורש ואילו הקרפד, שהוא חלק מאוכלוסיית היער, גומא את המרחק שוויני כל כך פוחדת לעבור. בסוף הסיפור מתברר שהקרפד הופך לבן אלמוות בעקבות היחשפות לנוזל הקסום, מה שוויני לא העיזה לעשות.

בעלילת הספר כמה צמתי הכרעה שבהם הדמויות נדרשות להכריע, לעיתים ללא שהות, איזו פעולה לנקוט. הבחירות מלמדות את הקורא על מורכבות החיים ועל כוחה של הבחירה. ויני בוחרת את הדרך שבה היא רוצה לצעוד ואישיותה מתגבשת לנגד עינינו. מילדה הססנית, צייתנית ופחדנית החוששת מתגובת הסביבה, היא הופכת לנערה אמיצה, הנאמנה לעצמה ולאהוביה ומוכנה לעמוד במחיר הבחירות שבחרה. אומנם אפשר לבקר או להקשות על בחירותיה, אך לקורא מובן שהיא מאמינה בצדקת דרכה.

אמצעי אומנותי נוסף המייחד את דרך הכתיבה של הסיפור הוא חשיפת עולמן הפנימי של הדמויות באמצעות הצגת האירועים השונים מתוך נקודות מבטן השונות של הדמויות. דוגמה לכך אפשר למצוא כבר בתחילת הסיפור כאשר אנו מתוודעים לעלילה מנקודות המבט השונות של בני הזוג טאק. אנו למדים על התסכול שחש האב ממצבם המתמשך, לעומת השמחה שחשה האם מחזרת הבנים. החשיפה לעולמן הפנימי של הדמויות ורצונותיהן גורמת לקורא לחוש כלפיהן אמפתיה והזדהות. נקודות המבט השונות מעשירות את הסיפור ויוצרות אצל הקורא רבדים של חשיבה ושל הבנת סיטואציות, ומאפשרות גיבוש דעה אישית.