הימים שאחרי חופשת הפסח אינם ימים קלים במערכת החינוך הישראלית. בימים אלו אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואת יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה. המונח "זיכרון" הינו מונח משמעותי בתרבות הישראלית.
העיסוק בנושא הזיכרון והשכול מעמיד בפני המורים שאלות הקשורות לתפקידם וליכולת של התלמידים להתמודד עם הנושא המורכב. בעבר היה מקובל לחשוב שרצוי לא לחשוף תלמידים צעירים לנושא זה, אולם התפתחות המחקר מבהירה כי הפתיחות מצד המבוגר, הנכונות להקשיב לשאלות הילד ולהשיב לו תשובות אמת, תוך כדי התחשבות ביכולות הרגשיות והקוגניטיביות שלו, עשויות דווקא להגביר את אמון הילד במבוגר ולהביאו לידי רכישת כישורים הנחוצים לו להתמודדות עתידית בשעת משבר. מומלץ לצפות בהרצאתו של ד"ר אהרון דיטשר "על החיים ועל המוות: שיחות עם ילדי הגן" העוסקת בנושא השכול והדרך הנכונה לעסוק בו עם תלמידים צעירים.
הספרות היא כלי המאפשר לילד להתמודד עם השכול והמוות ולעבד את הרגשות והתחושות העולות בו. מעורבותו של הילד מושגת באמצעות תהליך ההזדהות עם הדמויות הספרותיות וכך קריאה של יצירות ספרות העוסקות במוות עשויה להוות "ביבליותרפיה מונעת" המאפשרת התמודדות עם האבדן.
בהקשר לימי הזיכרון, מומלץ לצפות בהרצאתה של ד"ר טלי יניב, "ספרות ילדים כגשר תרבותי", החושפת בפנינו את חשיבות הספרות ככלי המאפשר יצירת מרחב תרבותי- חברתי משותף ואת תפקידנו כמורים ביצירת המרחב הבטוח עבור ילדי הארץ וגם עבור התלמידים שהתרבות הישראלית אינה חלק משגרת המשפחה.
בנושא יום השואה, לעיסוק בשואה באמצעות ספרות יש עצמה מיוחדת, בשל יכולתה של הספרות "לדחוס" עולם שלם בטקסט שמעביר לקורא מידע בצד תיאורים חיים, סוגיות מוסריות ואינטנסיביות רגשית.
בעשרות השנים שעברו מאז השואה ראו אור בעברית יצירות של נספים ושל ניצולים, תיעוד, זיכרון אישי, שירה, פרוזה, דרמה ועוד. חוקרי ספרות זיהו שינויים דוריים בהתייחסות לשואה ביצירות הספרות. בעוד שבכתיבתם של הניצולים והעדים הזיכרון הפרטי הודחק, כיום, אצל כותבים מהדור השלישי, ניתן לאתר טון יום-יומי הבא לידי ביטוי גם בבחירות בסוגות פופולריות כדוגמת הקומיקס. הגישות כלפי התופעה הן מנוגדות: יש הרואים בה דרך לא אחראית לטיפול בנושא של שכול וטראומה, ואילו אחרים רואים בה ביטוי להתמודדות באמצעות הומור כמנגנון הגנה וריפוי. גם לגבי ההדגשים שצריכים להיות להוראת השואה בבית הספר הדעות חלוקות. האם לעודד ביקורתיות ומודעות עצמית? להדגיש את ההיבט הספרותי? הלאומי? לעורר אמפתיה? או להדגיש את הנרטיב של "משואה לתקומה"?
בנושא יום הזיכרון, גם כאן חל שינוי בגישה הספרותית לאורך השנים. ניתן לראות כי דמותו של האב, האח או השכן שנפל במערכות ישראל, אינו מוצג עוד כ"גיבור לאומי" אלא מוצג כאדם פרטי: אב, אח או חבר, תוך התייחסות לכאב האבדן של הדמות המשמעותית על פני האבדן הלאומי.
ננסה להתוות מספר עקרונות היכולים לעזור למורה להתמודד עם סוגיה זו:
א. בחרו יצירה בעלת איכויות ספרותיות, אשר יאפשרו לתלמידים לחוות חוויה אסתטית ולהתחבר ליצירה באמצעים מגוונים.
ב. בחרו יצירה המתאימה ברמת הקריאות והמורכבות לשכבת הגיל. ניתן להיעזר ברשימת יצירות הספרות המופיעות "במעגלי הספרות"
ג. הקפידו ליצור אווירה נעימה המאפשרת לתלמידים להביע רגשות ולשאול שאלות הקשורות לנושא.
ד. זכרו כי אינכם צריכים להיות מקור הידע הבלעדי ומותר לומר "אינני יודע" כאשר אינכם יודעים את התשובה לשאלה.
ה. אפשר ורצוי לאפשר הבעת רגשות ותחושות, מודלינג של המורה בהקשר זה יאפשר פיתוח שיח אמיתי וכנה בנושא.
חומרי הוראה ומקורות מידע:
תכנית חינוכית בנושא השואה
משרד החינוך בשיתוף עם יד ושם.
מאמר מאת יעל שגב ועידית ליוש, 2018.
מאמר מאת רונית שלו, 2012.
מספרות זיכרון השואה בהכשרת מורים – סיפורו של קורס בישראל ובגרמניה.
מאמרן של להמן- אלקד, א' ופיפר א' (2019). (בדפוס)