50 יום לאחר יום הכיפורים בני קהילת יוצאי אתיופיה מציינים את "חג הסיגד". משמעות המושג "סיגד" הוא סגידה והשתחוויה. על פי המסורת, ה"סיגד" הוא זכר לחידוש הברית בימי שיבת ציון, כאשר עזרא ונחמיה אספו את הגולים ששבו לירושלים וקראו בפניהם את התורה. בתש"ף יחול החג ביום רביעי, כ"ט במרחשוון, 27 בנובמבר 2019.[1]
"חוק חג הסיגד" – אשר התקבל בכנסת ביום כ"ז בסיוון תשס"ח (30 ביוני 2008) קורא למוסדות החינוך לציין חג זה באמצעות פעילות לימודית וחברתית. ציון החג נועד לחזק את הקשר של בני הקהילה למורשתם, לאפשר מקום של כבוד לנכסים התרבותיים שהעולים מביאים עימם, לשרש דעות קדומות, להביא להבנה רבה יותר, להערכה הדדית ולסובלנות כלפי בני קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית.
ננצל את החג המתקרב לדון בסוגיית הייצוג של העולים מאתיופיה בספרות הילדים הישראלית ובהשלכות שיש לסוגיה זו לגבינו.
בשנים האחרונות, נכתבו יצירות ספרות לילדים ולנוער המספרות את סיפור עלייתם המרגש של יוצאי אתיופיה: ירוס הולכת לירוסלם/ בת אל מלניק, ואת קשיי ההתאקלמות בארץ של דור העולים: ילדת הקשת בענן/ נעמי שמואל, המסע לארץ ישראל/ חיים אידיסיס, היום האחרון של פורים/ יוסי ואסה.
יחד עם זאת, כמעט ואין ספרות ילדים שמתארת את האתגרים עמם מתמודדים הילדים יוצאי העדה שנולדו בארץ. כיום, ניתן לומר שרובם של התלמידים במערכת החינוך נולדו בארץ או שעלו כתינוקות וספק אם הם זוכרים את החיים באתיופיה מכלי ראשון.
חיבוק טוב או חיבוק דוב?
נשאלת השאלה, לקראת חג הסיגד האם להביא לכיתה יצירות שידגישו את הקשיים בארץ ואת השוני שבחייהם הקודמים באפריקה? או שמא בהדגשת העובדה שהמטען התרבותי שלהם הוא אחר משל כלל הכיתה אנו עלולים להפריע לתהליך ההשתלבות של התלמידים יוצאי אתיופיה?
נציין מספר נקודות חשובות הראויות להילקח בחשבון בעת הבאת יצירות לכיתה לקראת חג הסיגד:
סיפור עלייתה של קהילת יהודי אתיופיה הינו סיפור ייחודי, מרגש ומעורר השראה. יחד עם זאת, כדאי להביא את סיפורה של העלייה כחלק מרצף של עליות שונות ממקומות שונים בעולם: תימן, מצרים, מזרח אירופה, צרפת וכו'. בכך נדגיש את עלייתם כחוליה בשרשרת שיבת העם היהודי אל ארצו.
כדאי לנסות ולהביא לכיתה סיפורים ושירים המדגישים לא רק את השונות והקשיים המבדילים בין התלמידים יוצאי העדה ובין תלמידים יוצאי עדות אחרות, אלא יצירות המתארות סיטואציות אוניברסליות המדגישות את הקוים הדומים בין החיים באתיופיה ובין החיים בארץ: שמלת החג של טרויה/ טובה מדהני גבייאו. ניתן גם להביא יצירות המדגישות את החיבור בין הרכיבים השונים בחברה הישראלית: הסיפור "יהונתן" בתוך סבתא של שבת/ יעל משאלי.
בצד היצירות המתארות את הסבל והצער שנלווה למסעם של יהודי אתיופיה לארץ, כדאי לשלב גם יצירות המתארות את המסע בצורה מעוררת השראה ומדגישות את הגבורה ואת אומץ ליבם של העולים: שיר החסידה/ חיים אידיסיס, השיר אמא ספרי לי/ אילה אינגדשט ורן כהן- אהרונוב.
במידה שנרצה לדון ביצירה ספרותית בהקשר של חג הסיגד, כדאי לשאול שאלות פתוחות לכיתה ולא לפנות לתלמידים ספציפיים משום שהם משתייכים לעדה האתיופית. פנייה אישית עלולה להביך אותם ולגרום לאי נוחות בבחינת "חיבוק דוב".
חג סיגד שמח!
[1] המידע נדלה מאתר "לב לדעת" ומוויקיפדיה.
* הבאנו נקודות למחשבה בשילוב מעט דוגמאות של שירים וספרים, ישנם כמובן ספרים רבים וטובים נוספים בנושא.